מחלפים כםף

 

בתום המלחמה טלטול הענק עבר על המדינות ברית המואצות.מספר עצום של אנשים נדדו על רחובי רוסיה. רובם רצו לחזור לבית אבותיו, או לעבור לעיר הגדולה.זה לא היה פשוט. כל אחד חייב היה להירשם אצל שלטונות, אפילו אם באת לביקור קרובים. הם חויבו להודיע למשטרה על הביקור, שארך יותר משלושה ימים. למי שבא להשתקם, היו דרושים מסמכים, שהוכיחו, על מקומות, בהם התגורר, עבודות קודמות, מה זכותו להיות, במקום הזה ואישורים,אין ספור אישורים.

אנשים חזרו, אבל לא היה להם מגורים. בתים, שחיו בהם לפני המלחמה, נהרסו, או נתפסו על ידי אחרים. לאמה שלי לא היו דאגות בכשר למגורים. בכל מקום, שעברנו אליו, היא כמנהלת בית מרקחת, קיבלה דירה, אבל למעטים היה מזל כזה.

הוא חזר הביתה, למוסקבה אחרי שנים קשות של מלחמה. מתחנת רכבת, חסר נשימה הוא רץ למקום, בו היה ביתו וחשש, שבית נהרס בהפצצות. אבל בית עמד על תילו, ואיש עף במדרגות, דפק בדלת של דירה המשותפת. לא נתנו לו להיכנס.שכנים הסבירו לו, שחדר תפוס… הוא היה מכונאי מומחה, כיוון ו תיקן מכונות המפעל, לכן, עם פרוץ המלחמה, נשלח למפעל בטחוני, רחוק מהפגזות. הוא עבד שעות רבות, את משפחתו בכושי ראה, כמו אחרים רבים. והינה הוא חזר בהסכמת שלטונות, ואין לו, ולמשפחתו קורת גג. ממפעל, ומשלטונות לא קיבל עזרה, לא החזירו לו את החדר, ולא קיבל חדר חלופי. אנשים, שהיו באותו מצב לא ניחמו אותו. מגיע לו, ליהודי. הוא לא לחם, כולם הם כאלה. עובדה, שרבע מאותות הגבורה קיבלו חיילים יהודים לא עניינה אותם. עזוב וממורמר, הוא פנה לבני עמו. הם עקצו אותו קשות, הזכירו ,איך בצעירתו הוא עזב את עמו, והלך אחרי בולשביקים להפגנות למען סטלין . "למה הבולשביקים שלך לא עוזרים?" אבל הם הכירו אותו, ואת אשתו הצעירה, וידעו, שיחזיר להם כל גרוש. נתנו לא כסף, עזרו למצאו חדר, והוא קנה אותו. המוכר ראה את מצוקתו ודרש תשלום מלא, למרות, שחדר עוד לא היה מוכן. רק קירות היו בו. איש רץ לתכנת רכבת לפגוש את משפחתו, הביע אותם לחדר הריק, ורץ למשמרת, למפעל. הוא קפץ מקלי תחבורה אחד לשני, וחשב, איך חלם לפנק את אשתו,שאהב אותה כל חייו,חלם, לפצותה על שנים קשות. בנים היו רעבים, ואשתו בחורב, בקור מקפאי עברה ברגל מכפר לכפר והחליפה את בגדיהם למזון. כל זה היא סחבה על כתפיים… והינה, במקום חגיגה, הוא נאלץ לזרוק אותה בחדר ריק. כעב היה לו, שמעמדו, היה, כמו מעמד של בחור צעיר, למרות ניסיון של שנים רבות, כיהודי הוא. וכך בדרך לעבודה, הוא נטן לעצמו נדר, שבנים שלו יקבלו תעודת תואר שני,ולא יהיו במעמד זבל… אחד מבניו עתיד להיות בעלי..

אנשים התעוררו לחיים. עוד לא הושתקו זעקות שבר, עוד לא קברו את המתים מרעב, וכבר פרץ גל החיים. נצחנו במלחמה קשה, הקרבנו את חיינו,הגיע זמן לחיות, להתלבש כבני אדם, לצחוק, לרקוד. להתגורר בדירות ראויות למגורים. שלטון לא עזר לנו. אני זוכרת ,היינו רשומים 8 נפשות בחדר של 14 מטר מרובה, ביקשנו מגורים נוספים, ופקידה אמרה ,שיש לה בתור אנשים, מתגוררים על שטח של 1,5 מ' לאדם. זה היה 15 שנים אחרי תום המלחמה.

ועם לקח יוזמה. מה לא עשו בני אדם? בחצרות גידלו ירק, משאריות של חוטים, שנזרקו ממפעלים סרגו חולצות. משארי בדים תופרו בגדים, מכרו ברחובות עוגיות, תוצרת בית במילוי ירקות, דגים, בשר.כל זה מכרו במחירי שוק השחור. נשים היו צמאים לבגדים צבעוניים, ובפארקים, בכיכרות קמו מקומות ריקודים, בעקר ריקודים סלוניים.

לאנשים לא היו מגורים, לא נבנו בתים חדשים על ידי ממשלה, ורבים, שחזרו אחרי המלחמה, נשארו בלי קורת גג. ובאו יזמים. לא היה חומרי בנייה, בנו מחומר מזדמן, כמו חלקי קורות עץ, פחים, נסורת. כזה היה חדר,שקנה אבא של בעלי. היזם הזה לקח כסף, ולא סיים את הבניה. הוא רץ לקנות וודקה וביצים במחיר מובקע,והוא ומשפחתו חגגו ,אד שכסף נגמר. ועז הוא בנה עוד חדר למכירה. לכל קיר ביתו היה נדבק חדר כזה.

תנאיי מגורים היו קשים. הייתי שם. אני זוכרת את לילות האיומים. בהתחלת ערב קשה היה לנשום אוויר לוהט, אחרי מספר שעות, היה קר, מאוד קר, ובכל מצב אוויר כבד, חדר לא מאוורר, ואני בהריון, בעצומת מחלת לב שלי בין אנשים זרים לי. אי אפשר היה לרחוץ ידיים, מים קפאו במתקן רחצה. מים היה צריך להעלות מרחוב עד לבית. בית- שימוש היחידי לכל הדיירים היה בחצר. זה היה חור מעל בור ספיגה. בחורך כל הופך לקרח, גם שירותים, גם שביל הגישה. תנור הסקה היה על העץ ופחם. כאשר מנקים את התנור,שובל של אפר התפזר בחדר, מבנה של חדר לא החזיק חום. כך היה מהתחלה,כאשר התחילו לגור שם. מים קפאו.ילדים חיו קטנים, תינוק חדש נולד להם, והורים רצו לקנו משהו טוב יותר.

משכורת הספיקה לחיי צנע בלבד, והם נאלצו לאלתר. בחורף וקיץ נסעו בערבים הרחק מהעיר, כדי למכור לכפריים דברים.

כך אנשים צברו כסך, כול אחד למטרה שלו. זה היה חוקי? בוודי שלא. חוקים ותקנות סובייטיות החזיקו בני אדם בקלוב. לחוקים התייחסנו בדרך אחד והיא: לא להיתפס. גנבות היו שיגרה. לדוגמה: יזם, שבנה ומכר את החדרים, לא היה בעל הנכם. הוא היה דייר בביתו. אסור היה לו לבנות, אסור למכור. הקונה לא נעשה בעל רכוש. הוא הפך לדייר, אבל גם בית, גם חדר בנוי היה שייך לרשויות. איש, הקונה בית בכסף שלו עצמו, היה דייר בביתו. הוא יכול למכור אותו (פעולה לא חוקית), אבל לא יכול להורישו.פיתרון היה אחד, והוא שוחד. שרשרת השוחד. אבל אין כסף לשוחד, עז גונבים. אין ברירה. כך אנשים שרדו בחברה שוויונית הזאת.

סטלין וחבורתו היו ערים למצב. חצי מאכלוסיה היו מלשינים. הוא היה נחוש לא לאפשר לעמו חופש כלשהוא. אזרחים יקבלו רק מה, שהוא נותן, יאכלו מידיים שלו. עם אין, שיתאפקו.

הוא יכול היה לשלוח את אנשים לכלא, אבל כליאה המונית לא הטעימה למצב. מחנות ריכוז, גולגים היו מלאים. חיילי צבא האדום, שנפלו בשבי, אזרחים, שבכוח נשלחו לגרמניה לעבודות כפיה הועברו ישר לגולג, כמו גם גרמנים שבוים. במקום כליאה, וממשלה עשתה מהלך מבריק: החלפת כספים.

קודם הופיע גל של שמועות על גנבות נרחבות, פרסומות על אנשי חסרי מצפון, שגוזלים מעם פרוסה אחרונה של לחם, וליהודים היה חלק ניקר בפשעים האלה. היו מעצרים, ומשפטים. גזרי דין והוצאות להורג על ידי ירי בראש. ובסוף באה רפורמה. היא הייתה פשוטה מאוד: אד סכום של משכורת החודשית החלפה הייתה 1:1, ומעבר הכסף למעשה נמחק.

אני לא זוכרת את האווירה בימים האלה, רק סיפורי אמהות שלי ושל בעלי. לאמה לא היה כסף, היא התבוננה מהצד. גרנו באותם הימים בעיר ליד אופה, בירת בשכיריה. אמה סיפרה על ערב רב של אנשים, שנעו ממקום למקום בריצה עם פרצופים מתורפים, התנפלו על כל סחורה בלי הבחנה, שמועות עפו באוויר,וקהל נא אחרי שמועות הללו. עבודה קשה, ובעיקר חלומות לחיים טובים יותר ירדו לתימהון.

משפחת בעלי לא התאוששה ממכה, הם נשארו בחורבה עוד 30 שנה, עד שהתחילה במקום בניה חדשה והם קיבלו דירה בבית סטנדרטי.

כך סטלין,שמש של כול העמים שבר חוט השדרה של העמים שלו, שהתחילו להזדקף אחרי המלחמה.

אחרי רפורמת הכסף אנשים היו מפוחדים אוד יותר, אבל גנבו ביתר סט. הבדל היה שכסך בוזבז מיד. מה היה אפשר לקנות? מלשינים היו בכל מקום. אנשים אכלו דברים טובים מתחת לסמיכות. בלי חשש קנו רק וודקה. כך פיסל סטלין את איש החדש, שהטעים לתורת שיווין שלו.

 

פורסם בקטגוריה זיכרונות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מחלפים כםף

  1. מאת digital-media‏:

    תמיד תענוג לקרוא את הבלוג שלך… מעניין ומצמרר… התגובה מעלי היא ספאם – שתדעי..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים